כשהחמוס נועם הגיע להפגנת הדיור בכיכר העיר, הוא לא חיפש אהבה. הוא חיפש דירת שני חדרים במחיר שלא יחייב אותו למכור איבר חיוני או להוסיף שותף רביעי לחוזה. מיה, לוטרה שהגיעה מאזור הנחל, דרשה משהו צנוע לא פחות: שהעירייה תפסיק להגדיר את גדת הנהר כ״שטח בעל פוטנציאל מסחרי״ בכל פעם שיזם מתעניין באזור.
שניהם החזיקו שלטים. שניהם היו מיואשים. ובשעה שהמפגינים קראו להורדת מחירי השכירות, נועם ומיה מצאו עצמם מנהלים שיחה של שלוש שעות על היטלי השבחה, ביטוח מבנה והזכות הבסיסית לחיות בלי שבעל הדירה יגיע לביקור פתע.
האהבה הראשונה שמצריכה חוות דעת הידרולוגית
בתוך שבועיים עברו השניים להתגורר יחד. נועם ביקש סלון יבש, מיה דרשה גישה רציפה למים, ובעל הבית הבהיר שבחוזה אין סעיף המאפשר שינוי של מצב הצבירה בנכס. ניסיונותיהם למצוא פשרה הובילו למפרט אדריכלי חריג: מטבח פתוח, חדר שינה, בריכת שכשוך ותקן נגד החלקה במסדרון.
הבנק סירב תחילה לאשר משכנתא בטענה ש״חלק מהנכס אינו עומד במקום״. לאחר ערעור הסכים מנהל הסניף לבחון את הבקשה, בתנאי שהלוטרה תציג אישור הכנסה וששני בני הזוג יבהירו מי מהם אחראי על נזקי רטיבות. ״אנחנו לא מפלים זוגות מעורבים״, נמסר מהבנק. ״אנחנו מפלים את כולם באופן שוויוני לפי יחס החזר״.
״הבטיחו לנו דיור בר השגה. בינתיים הדבר היחיד שהשגנו הוא מערכת יחסים מורכבת.״
המדינה מציעה פתרון, בתנאי שיש מצלמות
משרד השיכון מיהר להכריז על פיילוט ״דירה לכל בית גידול״. על פי ההצעה, בני הזוג יקבלו דירה לדוגמה עם מרפסת, רציף ומערכת ניקוז מתקדמת. בתמורה יתבקשו להשתתף בקמפיין הסברה ממשלתי על הצלחת התוכנית. כשנועם שאל אם אפשר פשוט להוזיל את שכר הדירה, נמסר לו שהשאלה אינה בתחום אחריותו של אגף הדוברות.
אלא שבקרב משפחותיהם התעוררה התנגדות. בני משפחת החמוס חוששים שמיה תעדיף לבלות במים. קרובי הלוטרה טוענים שנועם ״יבש רגשית״, הערה שהתקבלה בחוסר הבנה אצל מי שגדל כל חייו ביבשה.
לאן מכאן?
בני הזוג אינם מתכוונים לוותר. הם הקימו עמותת דיירים משותפת, גייסו עורך דין לענייני מקרקעין וביקשו להגיש בקשה להיתר בנייה ראשון מסוגו. בעירייה הבטיחו להשיב בתוך 90 ימי עבודה, לא כולל ימי גשם.
״אנחנו לא דורשים פריבילגיות״, אמרה מיה. ״אנחנו דורשים בית״. נועם הוסיף: ״ועדיף עם ריבית קבועה״. השניים התחבקו מול המצלמות. ברקע עמד מתווך והודיע שמחיר הדירה עלה בעקבות החשיפה התקשורתית.
