במשך דורות אמרנו ״חמסה, חמסה, חמסה״ נגד עין הרע. כעת מחקר של המכון לחקר אמונות עממיות במזרח הקדום טוען שהנוסח המקורי היה ״חמוסה, חמוסה, חמוסה״ — לכבודה של אלת מזל בעלת גוף חמוס וזנב ארוך.
״אנשים החזיקו קמעות בצורת כף יד, בזמן שהמקורות מתארים בעל חיים עם ארבע רגליים״, אומר ראש המחקר, פרופ׳ עמוס בר־חמוס. ״זה פער שקשה להתעלם ממנו״.
שלוש קריאות, בלי מקדש
לפי החוקרים, פולחן חמוסה החל במסופוטמיה לפני כ־4,000 שנה. האלה הגנה על בתים והבטיחה הצלחה כלכלית, ללא קורבנות, מקדשים או תרומות. כל שנדרש היה לומר את שמה שלוש פעמים.
הקריאה הראשונה משכה את תשומת לבה, השנייה וידאה שהבינה, והשלישית נועדה למקרה שהתעלמה משתיהן.
״מבחינת השקעה מול תמורה, קשה למצוא פולחן יעיל יותר״, מסבירה ד״ר נעמי שחר, מומחית לדתות עתיקות.
אות אחת, תעשייה שלמה
לטענת החוקרים, עם התפשטות הפולחן הושמטה האות ו׳. ״חמוסה״ הפכה ל״חמסה״, הקישור למספר חמש הוליד כף יד, והסמל החדש שימש הוכחה לכך שזו הייתה הכוונה מלכתחילה.
בענף הקמעות כבר מתקבלות פניות מלקוחות התוהים אם התכשיטים הישנים עדיין מגינים עליהם. מעצבים עצמאיים מפתחים קמעות עם זנב ואוזניים עגולות, אבל היצרנים הגדולים מסויגים.
״אי אפשר להחליף מלאי של אלפי שנים בגלל מחקר אחד״, אומר בכיר בענף. ״הציבור כבר רגיל לכף היד״.
ומה עם כל השנים בלי הגנה?
החוקרים אינם יודעים אם האלה הבינה את הכוונה למרות השיבוש, או שבמשך אלפי שנים חשבה שפונים למישהי אחרת.
״חמוסה, חמוסה, חמוסה. זה כל מה שנדרש״, מסכם בר־חמוס. ״אחרי ארבעת אלפים שנה, המינימום הוא לקרוא לה בשם הנכון״.
